המדריך השלם לגידול אוסנה (Blackberry) ללא קוצים בבוסתן הביתי.
לפני כמה שנים פנה אליי השכן ואמר לי שיש אצלו שתיל קטן של אוסנה מיובש שהולך למות. את השתיל קיבל מחבר אחר שהיה חוקר במכון בצפון הארץ והשתיל נותר כעודפים מהניסוי.
הוא שאל אם אני מעוניין להסתכל עליו ולהעלות רעיונות. הרעיון שהעליתי היה כמובן להעביר אליי את השתיל לשיקום והתבססות.
המהלך הצליח, וכיום השכן ואני נהנים מקיר שלם של אוסנה ללא קוצים, המניבה פירות רבים מאוד בתקופת האביב-קיץ.
צמח האוסנה, המכונה בחו״ל - Blackberry, הוא אחד הדיירים האהובים ביותר בגינה הישראלית המתחדשת. רבים מגדלים אותו כיום בגינתם ונהנים משפע בל יתואר של פירות שחורים ומתוקים, ובעיקר בריאים מאוד, המניבים מספר חודשים בשנה, תלוי בזן.
האוסנה אינה ״פטל שחור״, שכן ישנם הבדלים בין האוסנה והפטל, שצבעו הוא אדום (וקרוי - Red Raspbery).
ההבדל המרכזי בין השניים הוא בפרי - לפטל האדום חור בתחתית הפרי ואילו לאוסנה אין (הפרי אטום בתחתיתו).
הבדל נוסף הוא במבנה הענף וסידור העלים - בפטל העלים מסודרים בסדר עולה לאורך הענף ובאוסנה כולם יוצאים מנקודה אחת מרכזית.
חוץ מזה, באוסנה הפרי הוא שחור ובפטל הוא אדום. שניהם טעימים מאוד (אני מגדל אותם בגינה), ובריאים, אבל מדובר בצמחים שונים.
הזן שגדל אצלי בגינה (אותו שתיל שהגיע מהשכן), הוא מזן הקרוי ׳ארפאהו׳.
מקורו של הזן בארה״ב, והוא קרוי על שמו של שבט אינדיאני מאיזור קולורדו, שלוחמיו היו ידועים כציידי תאו (ביזונים) מצויינים.
מדובר בזן ׳פלוריקני׳*, ללא קוצים כלל, המניב בין החודשים מאי-יולי. זהו זן חזק מאוד, המשריש בקלות בקרקע הישראלית, בעל עמידות טובה לחום וקור ומתאים לכל איזורי הארץ.
ה׳ארפאהו׳ מתאים לגידול בגינה, במרפסת, בעציץ או במצע מנותק בחממה, דרישות ההשקייה שלו יחסית צנועות והוא צריך מספר שעות של שמש מידי יום על מנת לצמוח היטב ולהניב פרי.
זנים פלוריקניים ופרימוקניים - קצת סדר בבלאגן
זני הפטל השונים (עליהם נמנים גם האוסנה) הם בעלי מערכת שורשים רב שנתית, וענפים דו-שנתיים.
מקובל לחלק את הזנים לפי 2 מועדי הנבת הפרי וסוג הענפים עליהם הם נוצרים.
אופן הגיזום בשני סוגים אלה שונה, ומתייחס לסוג הענפים עליו יווצר הפרי.
זנים פרימוקניים - מניבים כבר מעונת הגידול הראשונה על ענפים חדשים (מאופיינים בצבע ירוק) שטרם התעצו. לזנים אלה יכולת להניב גם פעמיים בשנה, גם על ענף חדש וגם על ענף מבוגר יותר שכבר הספיק להתעצות. בזנים אלה נבצע גיזום המעודד צמיחה מחדש מידי שנה ונשאיר ענפים שהניבו (קנים) לתחילת העונה הבאה ואז נסיר אותם.
זנים פלוריקניים - מרבית זני האוסנה והפטל בישראל הם כאלו. זנים אלה יניבו פרי פעם בשנה, סביב חודשי הקיץ, רק על ענפים שעברו תרדמת חורף, התעצות והתמיינות של פקעי הפריחה. לקראת סיום החורף ועם התחממות מזג האויר, מתעורר הצמח, מתרחשת פריחה בפקעים שהתמיינו ונוצר פרי אביבי-קיצי. זנים אלה נקראים גם זנים קיציים. זן ה׳ארפאהו׳ שבגינה שלי הוא כזה.
שתילת אוסנה
את האוסנה נשתול בדרך כלל בתקופת האביב כאשר מתחיל להתחמם, אך אפשר גם בסתיו אם מזג האויר מאפשר.
נימנע משתילה בחודשי הקיץ החמים וגם בעונת הגשמים בשל הצורך בקרקע מנוקזת היטב ושמירה על איוורור בית השורשים.
נכין היטב את בור השתילה, נרפד אותו בקומפוסט איכותי ונצניע כ-100 גרם דשן בשחרור איטי וכ-20 גרם אבקת גופרית להחמצה.
נשתול באיזור ישר, מנוקז היטב, מוגן מרוחות חזקות העלולות לגרום לשבירת ענפים.
מכיוון שהצמח מתפשט מהר מאוד, נשמור על מרווח של מטר אחד בין צמח לצמח (בעיקר לאורך גדר חיה).
גיזום אוסנה
בזנים פלוריקניים, כמו ה׳ארפאהו׳, נבצע גיזום כבר בעונה הראשונה, נקטום את הענפים החדשים כדי לעודד גלי צמיחה ופריחה נוספים בכמות גדולה. נבצע כמות גדולה של פיצולי משנה בענפים על מנת לעורר את הצמח לפרוח ולהניב.
לאחר סיום עונת הפרי, מומלץ לקטום את הענפים שהניבו על מנת לעודד פיצולים נוספים בעונה הבאה. הדבר עשוי להגדיל את כמויות הפרי, בהינתן תנאים מיטביים מבחינת מזג אויר.
בסוף עונת החורף, מומלץ תמיד להסיר ענפים חולים וחלשים וכאלה שנשברו וניזוקו במהלך תקופת הגשמים.
כמו כן, לגיזום תפקיד נוסף והוא איוורור הצמח, הורדת הלחות ומניעת מחלות עלים ופרי העלולות להתפתח בתנאי מזג אויר קיצי.
פריחה
פריחת ה׳ארפאהו׳ היא בצבע לבן (ישנם זנים בהם הפריחה בצבע סגול/וורוד), הפרחים קטנים יחסית ומופיעים באשכולות. האבקתם נעשית ע״י חרקים או רוח וסביבת הצמח הופכת לחגיגה בעת הפריחה. אחד המאביקים השכיחים של האוסנה היא דבורת הבומבוס, המדלגת בין הפרחים במיומנות.
בסיום שלב החנטה, יופיעו פירות קטנים (חנטים), וכעבור מספר שבועות, יהפכו לפירות אדומים ואז לשחורים.
ניתן לקטוף את הפירות ביד, ללא כל חשש, ולאכול אותם ישירות מהצמח.
פרי האוסנה הוא מלאכת מחשבת של הטבע והוא עשוי למעשה ממספר רב של פירות קטנים - כל בועה בפרי היא הפרייה נפרדת בתוך הפרח, המכיל מספר רב של איברי הפרייה.
בפרח אוסנה ממוצע יש למעלה מ-100 איברי הפרייה נפרדים (עמודי עלי), ועל מנת שיתפתח לנו פרי מושלם, אנו זקוקים להפרייה של לפחות 85 אחוז מהם על אותו פרח בודד.
כאשר ההפרייה אינה מלאה, נקבל פירות בעלי צורה לא אחידה או שהפרח ינשור מבלי לפתח עליו פרי.
פרי האוסנה
הפירות מבשילים יחדיו על אותם ענפים, והופכים מלבנים לאדומים בשלל גוונים ולבסוף לשחורים ומתוקים מאוד.
הפירות מלאים בסוכר ומים ובעלי איכויות תזונתיות רבות ונחשבים למעדן אמיתי, למאכל מיידי ישירות מהצמח או לשימור, אפייה ושילוב במגוון קינוחי קיץ מפנקים.
קיים שוני רב בכמות הפירות וגודלם בין הזנים השונים של האוסנה בישראל וישנה השפעה רבה של תנאי מזג האויר וכמות השמש הישירה על איכות הפירות וכמותם על כל צמח.
שימו לב כי קרינת שמש ישירה וחזקה עלולה להוביל לבועיות לבנות ואדומות על הפרי - ניתן לאכול אותו כך ואין פגיעה באיכותו למעט כמובן העניין האסתטי.
ככלל, האוסנה מניבה פירות רבים ובטיפול נכון עשויה להניב עד כ-15 שנים לצמח בודד, עד שיהיה צורך לעוקרו ולשתול חדש במקומו.
השקייה ודישון אוסנה בגינה הביתית
השקייה -
יש להקפיד על קרקע מנוקזת היטב ולהימנע מהצפת בית השורשים.
השקו את האוסנה עם טפטפות (לא בצינור) מספר פעמים בשבוע (4-5) במנות קטנות יחסית, שכן בית השורשים רדוד.
שמרו על קרקע לחה (נעצו אצבע ובדקו את מצב בקרקע).
טיפ - כדי לעודד פריחה באוסנה, הצמיאו את הצמח עם תחילת העונה למשך כשבוע ולאחר מכן השקו כרגיל.
בעת הנבת הפרי, השקו בנדיבות כדי שהפירות יוכלו להתמלא כראוי.
דישון -
אני מדשן פעמיים בשנה עם דשן בשחרור איטי (אוסמוקוט), ומספק כ-250 גרם לצמח בוגר בסמוך לבית השורשים.
החמצה - האוסנה מעדיפה קרקע חומצית בדומה לכל פירות היער (כמו אוכמניות). פעם ב-3 חודשים המיסו 30 גרם לכל צמח והשקו עם מזלף. במידה והצמח אינו מראה סימני מחסור, רווחו את ההחמצה לפעם ב-6 חודשים.
השרשת אוסנה, בשביל חברים, למה לא?
צמח האוסנה קל מאוד להשרשה ולמעשה הוא עושה את זה באופן טבעי, לאורך עונת הגידול.
הצמח שולח ענפים כלפי מטה כשבראשם פקעת שורשים רדומה, שפורצת במהירות עם המגע באדמה הלחה. הצמח משריש עצמו ויוצר מעין שתיל, אותו ניתן להוציא בזהירות מהאדמה ולהעביר לשתילה במקום אחר.
אני משריש אוסנה כבר שנים רבות בצורה הזו - נועץ את קצות הענפים הללו בעציצים מוכנים מראש, עם מצע שתילה איכותי, משקה אותם במשך כשבועיים ואז מנתק מהצמח ומעביר לחברים ובני משפחה שמאוד רוצים אוסנה אצלם בגינה.
בצורה הזו השרשתי כבר מאות שתילים.
אז לסיכום,
אם אין לכם עדיין אוסנה בבית, בקשו שתיל מזן איכותי ממישהו שיש לו, שמניב פירות טובים או גשו למשתלה מוכרת ומהימנה, ורכשו לכם שתיל מזן שמתאים לאיזור מגוריכם. התייעצו היטב לפני בחירת הזן המבוקש (ניתן גם בקבוצות של פירות יער בפייסבוק). לנוחותכם.ן, יכולים גם להיעזר ברשימה הזו -
להלן רשימה חלקית של הזנים הנפוצים בישראל -
בריסון - זן קוצני מאוד, מבשיל מוקדם בחודש אפריל, רגיש יחסית לחום, פירות חמצמצים וטעימים.
ברזוס - זן קוצני, מבשיל קצת אחרי הבריסון.
פריים ארק - זן קוצני, פרימוקני, מתאים לכל חלקי הארץ, זן בשימוש חקלאים.
ארפאהו - זן ללא קוצים, מבשיל בין מאי ליולי, נפוץ מאוד בישראל, פירות בגודל בינוני, טעימים מאוד.
אורגון - זן ללא קוצים, מניבה מאוחר, פירות בגודל בינוני, טעימים, מתאים לכל חלקי הארץ.
נבאחו - זן ללא קוצים, מבשיל מאוחר יותר מהארפאהו, פירות טעימים מאוד.
טריפל קראון - זן ללא קוצים, דורש מנות קור, פירות גדולים וטעימים מאוד.
פוסט מעולה, תודה. רציתי לדעת אם יש תמונה של פקעת השורדים הרדומה. שנים שאני מגדלת ונהנית מפטל וממש מעט פעמים הצלחתי להשריש בעצמי. הצמח משריש עצמו לבד בכל מיני מקומות ולא הצלחתי הרבה בהשרשה בעצמי. הוצאתי שתילים בעדינות שהצמח השריש בעצמו אבל בקיץ הם מתו וגם השבוע בסתיו מצאתי כמה פריצות מהאדמה והעברתי לדלי ונראה שהעלים מתייבשים למרות שהאדמה רטובה ולחה. את ההברכה לא ניסיתי אבל איני מזהה את הפקעת הרדומה. תודה.