בחירת זן, השקיה, דישון, גיזום וקטיף - המדריך המלא
כתיבת המאמר בשיתוף עם: יואב יחזקאל ממושב אמנון, מגדל מנגו וליצ׳י מקצועי כבר שנים רבות (מנגו מזן קיט וליצ׳י מזן הונג לונג) ובעיקר, שכן, מפונה וחבר יקר שלי.
לפני כמה שנים יצאתי אל הבוסתן הביתי בשעת אחר צהריים קיצי. אדם צעיר עמד והתבונן על עצי הליצ׳י והמנגו שלי והביע בהם עניין רב. חשבתי לתומי שמדובר בעוד סקרן מהקיבוץ שמעולם לא ראה פירות הגדלים על עץ.
התקרבתי אליו, וכהרגלי אני תמיד שואל ומתעניין, עונה על שאלות ומפתח שיחה של קיבוצניקים על חקלאות.
שאלתי אותו האם הוא מתרשם מהעצים (וקיוויתי שכן, כדי שנוכל למצוא בקלות נושא לשיחה..), להפתעתי הוא פשוט אמר - אתה צריך להוסיף עוד אשלגן ולזכור לגזום מייד אחרי הקטיף וסיכם שעץ המנגו שלי יניב השנה הרבה פירות.
הוא צדק. העץ הניב כמות יפה מאוד של מנגו.
הבנתי שמדובר באדם שמבין היטב בפירות טרופיים, ואז גם התברר לשמחתי שמדובר בשכנים החדשים שלנו - יואב ואורי המקסימים, שבנתיים גם הצטרפה אליהם תינוקת מתוקה בשם רונה.
יואב הוא בן למשפחת חקלאים וותיקה ממושב אמנון ליד הכנרת. ביקשתי ממנו, והוא הסכים מייד, לכתוב מאמר אורח לבלוג על גידול מנגו, אחד מהעצים האהובים ביותר בישראל בבוסתן הפרטי.
קצת רקע כללי על מנגו
המנגו נמצא איתנו פה בישראל כבר יותר מ-100 שנה. במוצאו הוא מדרום מזרח אסיה, וכל מי שמגיע לשם בטיוליו מכיר את הפרי הנפוץ והטעים שלעיתים קרובות גם יותר גדול ומרשים מזה המצוי אצלנו.
רוב זני המנגו בארץ פורחים בין ינואר לאפריל ומניבים בין יוני לסוף חודש אוקטובר. בתחילת עונת הגשמים נגמרת למעשה העונה באופן רשמי.
המנגו רגיש לטמפרטורה קרה ואוהב מנות חום. זהו עץ שצורך כמויות מים גדולות יחסית - ראו המלצות בפרק השקייה ודישון בהמשך המאמר. בעונת הגשמים אין צורך להשקות בגינה הביתית כל עוד הקרקע רטובה.
המנגו הוא עץ גדול. עצים בוגרים וותיקים יגיעו לגובה רב והיקפם יהיה גדול. קצב הצימוח מהיר לאחר התבססות העץ בקרקע וכמובן בתלות בתנאים מיטביים.
את המנגו נשתול בתקופת האביב בשל רגישותו לקור. את השתילה נבצע על גדודית אדמה כדי למנוע הצפות עתידיות בעונת הגשמים.
סוגי המנגו המומלצים לגידול בגינה
המנגו הוא עץ סובטרופי שאוהב אקלים חם מאוד, אך ניתן לגדל אותו גם באזורים קרים יותר עד לגובה של כ-200 מטר מעל פני הים. בחירת הזן המתאים לגינה שלך היא עניין של טעם אישי ותנאי האקלים המקומיים.
קחו בחשבון שמנגו גדל למימדים מרשימים ביותר בחלוף השנים, ולכן יש לתכנן בקפידה את מיקומו בגינה או בבוסתן הפרטי, כך שלא יהפוך למטרד ויחסום מעבר חיוני או שביל ציבורי.
להלן רשימת זנים המומלצים לשתילה, לפי סדר הבשלת הפרי בחודשי השנה -
מאיה - הבשלת הפרי באוגוסט.
קנט - הבשלת הפרי באוגוסט-ספטמבר.
עומר - הבשלת הפרי בסוף אוגוסט-ספטמבר.
שלי - הבשלת הפרי בסוף אוגוסט-אוקטובר.
קיט - הבשלת הפרי באוקטובר-נובמבר (הזן האחרון בעונה).
סידור זה מאפשר לך לקבל רצף הבשלה ארוך ככל האפשר מתחילת אוגוסט ועד נובמבר, עם אפשרות לקטיף פירות לאורך תקופה ארוכה.
איך לבחור עץ מנגו ואיזה זן כדאי לי לגדל?
אני ממליץ פשוט לטעום מחברים שמגדלים מנגו ולהתייעץ עם משתלה איכותית ואמינה המוכרת שתילים שעברו הרכבה על כנה חזקה.
הזנים המומלצים לגידול באזורים גבוהים יחסית הם זן קנט וזן קיט, בשל פריחתם ובשלותם המאוחרת. זנים אלו מתאימים גם לאקלים קריר יותר.
בישראל מקובל לגדל מגוון רחב מאוד של זני מנגו, הנפוצים בהם מאיה, שלי, טומי, עומר.
הישראלים אוהבים מנגו, זו עובדה, וניתן למצוא עץ כמעט בכל גינה פרטית. אחד הזנים הנפוצים ביותר בבתים פרטיים, הוא זן המאיה (אפשר גם ׳מיה׳) בשל היותו עסיסי, מתוק מאוד וללא סיבים. זהו גם זן מפיתוח ישראלי - הכל נשאר בבית.
כיום, אחד הזנים שהפך לפופולרי במיוחד הוא עומר, גם זן מפיתוח ישראלי, בעל הקליפה הסגולה המרשימה והטעם העמוק. העץ גדול מאוד ויכול להגיע לגובה של מעל 6 מטרים!
סוגי הזנים - איה, פאלמר, נועה, היידן ולילי, נחשבים לפחות פופולריים בקרב הציבור הישראלי ועל כן נראה מעט גידולים חקלאיים של זנים אלו, אם בכלל. חלק מהסיבות לכך הן המראה הפחות אטרקטיבי של הפרי ותפוקת הייצור הנמוכה של החקלאי, מסיבה זו לא משתלם ולא כדאי לגדל אותו למטרות מסחריות.
השקיה ודישון בגידול מנגו
הטיפול בעץ המנגו מתבצע בין החודשים אפריל לספטמבר.
בשנתו הראשונה של העץ, יש להשקותו בכ-10 ליטר מים ליום ולדשן בכל עשרה ימים עם דשן מסוג 20-20-20 (כף אחת של מרק מספיקה בהחלט).
בשנה השנייה והשלישית, יש להגדיל את כמות המים ל-15-20 ליטר ביום ולדשן בכמות של 50 גרם דשן בכל עשרה ימים.
בשנתו הרביעית והחמישית של העץ, יש להשקותו בכ-50-70 ליטר מים ביום ולדשן כל שבעה ימים בכמות של 70 גרם דשן.
ה-20-20-20 הוא דשן זול ונגיש למגדל הביתי, טוב לקליטה של עצים לאחר שתילה, כאשר לאחר מכן ניתן לעבור הלאה לשימוש בדשנים מורכבים יותר, המותאמים לשלבי התפתחות שונים של העץ.
כחלופה למגדל הביתי, ניתן לאמץ גם את התוכנית הבאה -
שנה ראשונה, שניה ואף שלישית – שימוש בדשנים מורכבים למשל 7-3-7 נוזלי או 23-7-23 אם מעדיפים דשן מוצק, שכן אפשר בשלבי התפתחות אלה, כאשר העץ טרם הניב פרי, להשתמש בפחות אשלגן בתרכובת וכמובן בפחות זרחן.
החל משנה רביעית ומעלה ניתן לעבור לדשנים הבאים - 17-10-27 או 5-3-8 שנותנים מענה מצויין לעצי פרי, בעיקר בזכות כמות אשלגן גדולה המסייעת לקבלת פרי גדול ואיכותי. חשוב לזכור כי ברגע שהפרי מתפתח יש צריכה גדולה של אשלגן ביחס לחנקן וזרחן.
אני משתמש בדשן 5-3-8 של חברת דשן הצפון, ומרוצה ממנו מאוד.
הוספת ברזל במנגו - המנגו זקוק לתוספת ברזל שכן במקור הוא מגיע מאיזורים שהקרקע בהם חומצית ואילו בישראל רוב הקרקעות גירניות ובסיסיות. הוספת כילאט ברזל (אני משתמש במוצר הקרוי ׳פרוסטרן׳) תועיל מאוד להתפתחות תקינה של העלווה וכמובן להגדלת התנובה וצמצום נשירת הפרי בשלבי ההתפתחות הראשונים.
גיזום וניהול הצמיחה של עץ מנגו
בשנים הראשונות שלאחר השתילה, חשוב לגזום את הפריחה על מנת לעודד צמיחה מואצת של ענפים נוספים. קשה אמנם לעמוד בפיתוי ורבים רוצים לטעום כבר את הפירות. אך חשוב להקפיד על התפתחות תקינה ורציפה של העץ, על מנת שיתחזק ויתבסס היטב בקרקע תוך פיתוח נוף תקין.
בעץ צעיר, הקפידו ליצור הצללה ולצבוע בלובן את הגזע, שכן בשנה הראשונה המנגו פגיע מאוד למזג אויר חם וקרינת שמש חזקה. זכרו כי המנגו נוטה לצימוח מהיר וצפוף ויש להקפיד על גיזום שיאוורר את מרכז העץ.
גיזום נכון של עץ מנגו יתבצע כך:
בשנה הראשונה, השנייה והשלישית שלאחר שתילת המנגו יש לגזום את הפריחה שיוצאת באופן הבא: הפריחה מונחת על ענף ובתחתית הפריחה ישנם 3-4 עלים, יש לגזום את הענף מתחת לקבוצת העלים, כלומר לגזום גם אותם. פעולה זו תגרום לצמיחה מואצת של ענפים נוספים שיובילו לכמות גדולה יותר של פירות בעתיד.
בשנה הרביעית יש לאפשר לעץ לצמוח ולהניב פירות, אך למקפידים מבינינו, חשוב לציין כי מבחינת ההלכה לא מומלץ לאכול אותם מכיוון שמדובר עדיין בפרי בוסרי.
החל מהשנה החמישית, העץ כבר אמור להיות גדול מספיק ולהניב פירות רבים וטעימים שניתן לקטוף ולאכול מהם.
פריחת המנגו תתפתח מאחורי לבלוב העלים, בקצה הענף הצעיר, לרוב אלו הפונים לכיוון אור השמש. לא פעם תגלו כי הצד שפונה לשמש פורח בצורה חזקה יותר. תכננו את שתילת המנגו בהתאם.
הפריחה במנגו היא דו-מינית וההאבקה מתבצעת ע״י מאביקים טבעיים, לרוב דבורים וחרקים שונים.
חלק מהפרחים יתנוונו ורק מיעוטם יתפתח לחנטה ופרי.
קטיף ואחסון פירות המנגו
תקופת הקטיף משתנה לפי סוג הזן.
את כל סוגי הזנים מלבד זן קיט ו-זן קנט יש לקטוף במהלך חודש יולי-אוגוסט. כאשר הפרי נקטף ירוק, יש לאחסנו במקום קריר ומוצל עד להשלמת ההבשלה, ולאחר מכן להעביר אותו לקירור.
הזנים קנט ו-קיט הם זנים ירוקים שלא משנים את צבעם גם כשהם בשלים, ולכן ניתן לקטוף אותם מתחילת אוגוסט ועד לסופו, זנים אלו הם בעלי חיי מדף ארוכים מאוד ביחס לשאר זני המנגו וניתן להשאיר אותם על העצים אפילו עד חודש אוקטובר.
אחסון זנים אלו לאחר הקטיף הוא במקום קריר ומוצל וההבשלה מתרחשת בין שבוע וחצי לשלושה שבועות.
טיפ – למי שיש מקום בבוסתן, חשבו על שילוב של זנים המניבים אחד אחרי השני, וכך תוכלו להנות מפירות מנגו לאורך זמן רב יחסית.
לאחר הקטיף, מומלץ להפסיק את ההשקיה לעץ למשך חמישה ימים עד שבוע, פעולה זו המכונה ״הצמאה״, יוצרת “מצוקה הישרדותית” לעץ ומעודדת צמיחת עלים חדשים. לאחר מכן, יש לחזור להשקות את העץ, ללא דישון, עד לתחילת עונת הגשמים, בהתאם לתנאי האקלים המקומיים.
לאחר הקטיף, מומלץ לגזום ענפים יבשים ושבורים וכמו כן לפתוח את מרכזו של העץ כדי לאפשר איוורור וחדירת אור טובה יותר אל תוך העץ. חשוב להימנע גם מענפים כפופים הנוגעים בקרקע.
מזיקים בגידול מנגו
לעץ המנגו שורה ארוכה של מזיקים אשר פוגעים הן בעלוות העץ והן בפרי לאורך כל עונת הגידול.
תחילת ניטור המזיקים במנגו יהיה סביב פברואר, עם התחממות מזג האויר וכניסת המזיקים אל הבוסתן וגינת הירק.
המאבק במזיקים אלה הוא בלתי פוסק וחלק בלתי נפרד מחיינו, עם זאת ישנם חרקים מועילים רבים המסייעים לנו כנגדם, בהם – צרעות טפיליות, מושיות (׳משה רבנו׳), ארינמל, ציפורים כגון ירגזי, ועוד.
אמנה כאן את המרכזיים שבהם, הנפוצים גם בבוסתן הפרטי בבית
תריפס הקיקיון – מזיק עקשן ושכיח מאוד, פוגע בעיקר בקודקודי הצמיחה בסתיו, וגורם לעיוותים ועיכוב בהתפתחותם. מזיק זה הינו רב-פונדקאי המסוגל לעבור מגידול לגידול, ולעיתים קרובות אף בין המנגו לגידולי ירקות, דוגמת פלפל מתוק. המזיק פעיל במיוחד בשעות היום, בטמפרטורות שמעל 20 מעלות. בחקלאות המסחרית מקובל לטפל במזיק זה ע״י ריסוס בחומר הקרוי ׳טרייסר׳, נגזרות שלו אמנם מותרות בחקלאות האורגנית, אך אני ממליץ להימנע ממנו (ומריסוסים בכלל) ככל שהפגיעה בעץ ובפרי מועטה ואינה גורמת לתמותה והפחתת היבול.
תריסית הצלף – מזיק המתפתח תחילה על צמחי צלף (נפוצים מאוד ביישובים כפריים), ולאחר מכן עוברת לצמחי תרבות ועצי פרי. נפוצה גם על תפרחות של חמניות וניזונה מאמירי הצמיחה של החמנייה.
פגיעתה ניכרת בעיקר על גבי הפרי, (הפרשה של פרסאין? – לברר מה זה), בצורת כתמים שחורים.
חיפושית יקרונית התאנה (נובר המנגו והתאנה) – זהו מזיק הנצפה בעיקר על עצים נשירים ותאנים, אך פגיעתו במנגו אפשרית בהחלט בתנאי ריבוי אוכלוסיה. החיפושית חודרת לעץ דרך הקליפה ומטילה בגזע את ביציה המתפתחות לזחלים, המכרסמים בתורם את העיצה, ומחלישים את העץ. זיהוי היקרונית נעשה ע״י סריקת העץ ואיתור נסורת בפיצולי הגזע. עם האיתור, יש לפעול במהירות להוצאת המזיק והזחלים (ע״י החדרת חוט ברזל לשליפתם ולאחר מכן ריסוס בחומר הדברה – גם חומר ביתי כמו סנו k300 יכול לעבוד).
זבוב הפירות הים תיכוני – אחד המזיקים הקשים בחקלאות הים תיכונית, הפוגע גם במנגו. זהו רב-פונדקאי האופייני כמעט לכל הגידולים המוכרים בבית ובמטע. הנקבה מטילה על גבי הפרי, ומסביב לה נוצרת הילה בהירה, שקיעה של הרקמת הפרי והתפתחות ריקבון. לעיתים תטיל הנקבה עשרות ביצים סביב אותה נקודה. כעבור כ-10 ימים יגיחו הבוגרים ויחל מחזור חיים חדש בן מספר חודשים וחוזר חלילה. אחת השיטות החשובות למלחמה במזיק זה, שלא רבים מכירים, היא נפילת הרימה המפותחת אל הקרקע והתגלמותה בעומק של מספר ס״מ מתחת לקרקע, שם תמתין כ-9 ימים עד לבקיעת הבוגר. על ידי תיחוח הקרקע סביב הגזע, בהיקף העץ, ניתן יהיה להפחית את נגיעות המזיק ולמנוע את התרבותו. כמו כן, חשוב להוריד את כלל הפירות ואת אלו הנגועים, בסוף הקטיף. שימוש במלכודות דבק צהובות, חרף הביקורת המושמעת כלפי אמצעי זה, מסייעת אף היא להורדת רף הנגיעות והיקף הפגיעה בפירות.
כנימות – מזיק זה, המופיע במגוון גדול בגינה ובבוסתן, גורם לפגיעה בעלווה על ידי מציצת מוהל העלה והפרשת ׳טל דבש׳ מבריק ודביק, עליו מתפתחת פטריית הפחיית – אותה תזהו כפטרייה שחורה המכסה את העלה.
כנימת מגן – (מגינית אדומה) המתאפיינת ב״מכסה עגול״ תחתיו מטילה הנקבה ביצים. המגינית נפוצה על העלים והפירות, וגורמת לעיתים קרובות לכתמים, אשר אינם משפיעים על הפרי בבוסתן הפרטי.
כנימת המנגו – דומה למדי לכנימת המגן, מתפתחת על העלים והפירות וגורמת לפגיעה ברקמות הצמח, הפרשת טל דבש רב ובעקיפין ברמות הפוטוסינתזה בשל התפתחות פייחת בהיקף גבוה.
כנימה קמחית – אחד המזיקים הקשים והעקשנים ביותר. מאופיינת בציפוי שעווה לבן ובמגוון צורני רב. הקמחית אינה זזה רוב חייה ומתפתחת באותו מקום בו הוטלה. מציצתה גורמת לדלדול רקמת העלה והתפתחות פייחת, הפוגעת בתהליך הפוטוסינתזה של הצמח וע״י כך להחלשתו.
גיפור פריחת מנגו - זהו תהליך חיוני בהגנה על הפרחים מפני הופעת פטריות מזיקות, כמו פטריית הקימחון, שעלולה לפגוע משמעותית ביבול. בתהליך הגיפור, נעשה שימוש בגפרית, שהיא חומר טבעי ובעל פעילות אנטי-פטרייתית, על מנת להגן על הפרחים מפני רקבון והתייבשות. אני ממליץ להשתמש בחומר הנקרא ״גפרביק״, אותו חומר בדיוק המשמש אותנו להחמצת מצע הגידול של האוכמניות. יישום הגיפור נעשה באמצעות מכשיר הקרוי ״מגפר״, אותו קונים במשתלות או חנויות לחקלאים. היישום קל מאוד ומפחית במידה ניכרת את הופעת הפטרייה על ניצני הפריחה של העץ. יש להקפיד על מינון נכון של הגפרית ולהתאים את זמן היישום למזג האוויר, כדי למנוע נזק לצמח ולהבטיח יעילות מקסימלית בתהליך.
נמלים וכנימות - סיפור אהבה.
קיים קשר הדוק בין הפרשת טל-דבש על ידי הכנימות להופעת נמלים על עצי הפרי בבוסתן. הנמלים ניזונות מטל הדבש המהווה מרכיב מרכזי ולעיתים כמעט בלעדי בתזונתן, ונוכחותן תעיד בוודאות על קיומן של כנימות מזיקות בעלי העץ.
להדברת הנמלים אין השפעה ישירה על רמת הנגיעות של הכנימות ולכן מומלץ להימנע מפיזור חומרי הדברה בבוסתן, אלא אם הופיע זן נמלים כמו ׳נמלי אש׳, המהווה מטרד ומפגע לסביבה האנושית.
לסיכום
גידול עץ מנגו בגינה האורגנית הוא תחביב מספק ביותר המביא לתוצאות טעימות ובריאות. זהו אחד העצים החביבים ביותר בגינה, ירוק עד, גדל בצורה מהירה יחסית ומתפתח היטב באקלים הישראלי.
אין כמעט ישראלי שלא אוהב מנגו, ולכן הוא פופולרי מאוד מסביבנו. עובדה זו מקלה מאוד על בחירת השתילים והזנים שכן משתלות רבות מחזקות בהם ויש כיום ידע רב לגבי איכות הזנים השונים וכדאיותם בבוסתן הפרטי בבית.
ועדיין, כמו כל עץ פרי, הוא מחייב טיפול מסור ומעקב. אם תקפידו על השקיה, דישון, גיזום וקטיף נכונים, העץ יניב פירות טריים ואיכותיים במשך שנים רבות וכל קיץ יהפוך לחגיגה של טעמים ושייקים נפלאים.
Comments