כל מה שצריך לדעת על שתילת עץ פג’ויה, טיפול נכון וקציר פירות טעימים.
בבוסתן שלי יש עץ שהוא גם שיח - קוראים לו פג׳ויה.
מאז שהייתי קטן, אהבתי את הפרי הזה, שהגיע אלינו לישראל כמעט בטעות. מקורו בדרום אמריקה, והוא הובא לישראל כחלק מניסיון לגדלו בצורה מסחרית. עם השנים, ולאחר ששימש גם בגדר חיה בחצרות בתים וגנים, נבחרו הזנים הנכונים והפג׳ויה הפך לבן בית כמעט בכל בוסתן פרטי בישראל.
שתילת עץ פג’ויה - שלבים חשובים
את העצים ששתלתי, בחרתי במשתלה איכותית שאני סומך עליה כבר שנים רבות. בחירה נכונה של השתיל היא ערובה להצלחת הגידול בשנים הבאות ויש להקפיד על כך. אם אתם מתלבטים, התייעצו עם אנשי המשתלה ובחרו יחד איתם שתיל בריא ורענן, עם מבנה נכון (לא מפוצל מידי אך גם לא ארוך ודקיק, העלול להישבר ברוח).
שתילת עץ הפג׳ויה היא ככל העצים האחרים בבוסתן, אך ניתן למקמו גם באיזור שיש בו שמש מלאה, שכן מדובר בעץ חזק המתאים מאוד לאקלים הישראלי. מקמו את בור השתילה במקום נוח ונגיש, שכן בעתיד תרצו מאוד לאסוף את הפירות הנפלאים שלו.
הקפידו על קרקע מנוקזת היטב, רפדו את בור השתילה בקומפוסט איכותי והוסיפו כ-100 גרם דשן בשחרור איטי (אני משתמש באוסמוקוט). הפג׳ויה אינו רגיש לרוחות או למזג אויר קר והוא מסתדר מצויין בחורף הישראלי, עם זאת הקפידו לתמוך בשתיל הצעיר בעזרת מקל ואף לקשור את הענפים במידה ואלו נוטים מידי.
טיפול נכון בעץ פג’ויה - קטיף פירות, דישון והשקייה
מתי הפג׳ויה מניב פירות?
פריחת הפג׳ויה תהיה בחודשים אפריל-מאי, והיא מרהיבה ביופיה. פרחיו הם בין היפים ביותר בבוסתן ובכלל, וגם החרקים המאביקים אינם יכולים לעמוד בפניהם ומציפים את העץ בהמוניהם. יש גם ציפור אחת שמאוד אוהבת אותם וזו הצופית, היודעת לרחף מול הפרח ולינוק את הצוף. הצופית איננה מאביקה, אלא נהנית מהצוף וממשיכה הלאה לדרכה.
לא רבים יודעים, אך פרחי הפג׳ויה אכילים, יותר נכון, עלי הכותרת הלבנים. עדיף לשמור את זה בסוד, כי אחרת לא יהיו לכם פירות...
תנובת הפרי תתרחש בחודשים אוקטובר-דצמבר, והפירות נשארים ירוקים מהחנטה ועד ההבשלה. את הפירות אוספים מהקרקע ולא קוטפים מהעץ, אלא אם כן אינכם יכולים להתאפק. הפרי בעל קליפה ירוקה עבה וציפתו צהבהבה ובעלת טעם מופלא המשלב מתוק-חמוץ.
אני אוהב לקלף את הקליפה ולאכול את הפרי בשלמותו. ילדי המשפחה אוהבים לחתוך אותו באמצע ולאכול בכפית.
גיזום עץ פג’ויה ושמירה על בריאותו
הפג׳ויה הוא במקור שיח, ולכן ניתן לעצב אותו כפי רצונכם - כשיח, מרובה ענפי גזע או כעץ (כך אני מעצב אותם). היזהרו שלא לבצע גיזום חזק מידי והשאירו את מבנה העץ כפי שהוא, למעט עיצובו בשוליים למבנה גביע או מניעת ענפים המצטלבים במרכז, העלולים לפצוע אחד את השני.
השקיית עץ פג’ויה
סדרו מסביב לשתיל טפטפות בספיקה של 8 ליטר לשעה, שתיים כאלו מספיקות בהחלט. הקפידו לקרב את הטפטפות לגזע, למרחק של 20 ס״מ בחודשים הראשונים כדי לוודא שמי ההשקייה מגיעים אל השורשים. ככל שהעץ יתבגר, הרחיקו את הטפטפות עד למרחק של 50-70 ס״מ מהגזע.
דישון עץ פג’ויה
אני מדשן את הפג׳ויה אחת לחצי שנה בדשן בשחרור איטי (אוסמוקוט), לפי גיל העץ הרשום על אריזת המוצר. החל מהשנה השניה אוסיף בבור קטן ליד הטפטפות כ-150 גרם והחל מהשנה השלישית ואילך כ-300 עד 400 גרם לפי גודל העץ.
קראו כאן בבלוג על דישון עצי פרי - לקריאה.
מחלות ומזיקים בעץ פג’ויה - איך להתמודד
הפג׳ויה עמידה בדרך כלל למחלות עלים ולא נתקלתי בתופעות חריגות בהקשר זה. הקפידו על איוורור נאות של העלווה ואם אחד מעצי הבוסתן גדל וכיסה את ענפי הפג׳ויה, בצעו גיזום כדי למנוע מעבר של מזיקים ובעיקר נמלים.
פרי הפג׳ויה רגיש לרוב לזבוב הים התיכון, העוקץ אותו בעת ההבשלה וגורם לריקבון נקודתי בשל התפתחות הזחל. שמרו על הפירות על ידי כיסוי העץ ברשת צפופה ומיקום בקבוקי פיתיון נגד הזבוב. במידה וכיסיתם את העץ ברשת - אתם יכולים למקם מדבקה צהובה כאשר הפירות מתחילים להתפתח ולגדול, אך שימו לב שלא למקם מדבקות אלה ללא רשת, מחשש ללכידת ציפורים, דבורים וחרקים מועילים אחרים המסתובבים בבוסתן.
זני פג’ויה בישראל
קיימים מספר זנים הנמכרים במשתלות, ביניהם -
זן מואב - בעל פירות בינוניים וטעם מעולה, בעל הפרייה עצמית.
זן סלור - פופולרי מאוד בישראל, פירות גדולים וטעם בינוני, לעיתים יש צורך בעץ מפרה נוסף.
לסיכום,
אני ממליץ לכם לשתול פג׳ויה בחצר, בבוסתן הפרטי או ביער המאכל. אין כמו לאסוף את הפירות ישירות מהקרקע ולאכול אותם מייד. זהו עץ קל לגידול, טעים ביותר שמהווה תוספת נפלאה לתפריט הפירות האורגני ישר מהגינה.
Comments